לאחר שבעים שנה של קומוניזם בניית סוכה ציבורית ברוסיה דומה להפשרת שלג עם תום החורף. הסוכה הציבורית מחממת לב כל יהודי, אפילו בערבות סיביר.

בחמש עשרה השנים האחרונות היהדות התעוררה לתחייה בכל רחבי רוסיה, וכאשר מדובר בחג הסוכות מדובר בנס של ממש שכן חג זה נשתכח כליל מן התודעה היהודית בשל הסכנה שהייתה כרוכה בבניית סוכה תחת השלטון הסובייטי.

ברצוני לשתף אתכם בסיפור ששמעתי לפני כמה שבועות בעודי מבקר בעיר קאזאן שברוסיה השוכנת במחוז טטרסטן שהוא מוסלמי ברובו.

בבית הכנסת, אחרי תפילת שחרית נאה עם החזן הרב יצחק גורליק, רבה הראשי של קזן, הוצגתי בפני יהודי בשם משה עדינוב, רופא שיניים מקומי בן 65 המשתתף מדי יום בתפילות. כששאלתי אותו מה מביא אותו להשתתף בתפילה מדי יום הוא סיפר לי את הסיפור הבא אותו אספר בלשונו:

"אבי היה ר' נחום אליהו עדינוב. הוא היה סופר סת"ם בקזן לפני מלחמת העולם השנייה. למרות שהוא הוסיף לשמור על קיום המצוות בסתר, אני נאלצתי ללכת לבית-ספר ממשלתי (לא היה בעיר בית-ספר יהודי). הלכתי אפוא לבית הספר בכל יום, גם בשבת. בביתי ספגתי חינוך למצוות וחגי ישראל ככל האפשר. אבי שחשש לעתידי היה שב ומזהיר אותי שלא לספר לחברים מה אנו עושים בבית. "היה יהודי בבית ורוסי ברחוב" הוא היה אומר. לו הייתי שומר מצוות לא היה לי כל סיכוי להתקבל לאוניברסיטה.

"חיינו בבית עץ פרטי – לא בבניין משותף כמו רוב תושבי קאזאן. מאחורי הבית הייתה לנו מין מרפסת קטנה. מדי שנה בחג הסוכות היה אבי מכסה את הגג בעלים ובענפים ומזמין רבים מידידיו היהודים. הסוכה היחידה בעיר הייתה בבית שלנו והיא נשמרה בסוד. אבי היה מקדש על היין ומספר סיפורים על החג בלחש. חוויית החג נחרטה עמוק בזכרוני.

"בשנת 1965 הלך אבי לעולמו ואני ירשתי את הבית. רציתי להמשיך את המסורת של חג הסוכות עבור הילדים. חשבתי לעצמי כי אבי השתמש רק בענפים ובעלים בשל חוסר אמצעים כלכליים, אך אני אפאר את הסוכה! היו לי חברים שעסקו בייצור אלומיניום ובכל שנה הייתי מתקין גג אלומיניום חזק מעל למרפסת. הייתי גאה מאוד שהצלחתי להמשיך את מורשת אבי עליו השלום.

"בשנת 1998 הגיעו הרב יצחק גורליק ואשתו לעיר. הם חגגו את חג הסוכות בפומבי ואני הייתי גאה ושמח לראות סוף-סוף את החג המיוחד יוצא מן המחבוא. באותה שנה הזמין אותי הרב גורליק לסוכה המפוארת שבנה. כשנכנסתי לסוכה ראיתי את הרב גורליק אוחז גביע יין בידו, נרות דולקים על השולחן ומעל ראשו סכך של עלים וענפים!

"התחלתי לבכות. לפתע קלטתי מדוע אבי השתמש בעלים ובענפים, וכי ב-30 השנים האחרונות לא נהגתי כשורה... היכן טעיתי? הרי בסך הכול רציתי לפאר את הסוכה!

"הרב גורליק ביקש ממני לספר את סיפורי, ולאחר-מכן אמר: "משה, אני רוצה להבטיח לך שאביך מסתכל עליך מן השמיים – ומחייך. אני מבטיח לך כי אלוקים נהנה מאוד מסוכת האלומיניום הפסולה שלך – כי עשית זאת מכל הלב ובאהבה". מאז המשכתי ללמוד על התורה והמצוות, אני ומשפחתי מעורבים מאוד בחיי הקהילה".

ברוסיה רוב הסוכות נבנות ליד בתי הכנסת (קשה לבנות ליד בניינים) וחג הסוכות הפך לאירוע קהילתי מדהים. למרות הקור האופייני לעונה זו, כולם יוצאים החוצה. וכשכל-כך הרבה אנשים שרים, מבלים יחד עם המשפחה, צוחקים, משוחחים ונהנים מדברי תורה, הסוכה מחממת את לב כולנו.

זהו הסיפור של חג הסוכות ברוסיה וסיפורו של הניצוץ היהודי: גם שבעים שנות קומוניזם לא הצליחו לכבות אותו.

ומאז, מדי שנה, מקפיד משה עדינוב לאכול בסוכה היפהפיה של קהילת קזן, כשסכך כשר לראשו.