שאלה:

אינני מבין: מדוע כל הטובים מתים בגיל צעיר? איבדתי ידיד שהיה האדם הטוב ביותר שאני מכיר, ואני יכול לחשוב על הרבה מאוד אנשים לא משהו שנהנים מהחיים. איפה הצדק? האם אתה יכול להבהיר איכשהו את העולם המוזר הזה?

תשובה:

הרשה לי לספר לך סיפור.

פעם התנהל בשמים ויכוח גדול. נושא הוויכוח היה הנשמה היפה והיקרה ביותר שברא אלוקים. המלאכים התווכחו מה צריך לעשות עם הנשמה הזאת. קבוצת מלאכים אחת דרשה שנשמה זו תישאר בשמיים. "היא כל כך טהורה, כל כך קדושה, שהיא לא תוכל להתמודד עם הכיעור של העולם השפל הזה", כך הם טענו. "מי יודע מה יקרה לנשמה זו בעולם של רוע ופיתויים. הנשמה הזו צריכה להישאר כאן איתנו."

אך קבוצת המלאכים האחרת טענה את ההפך הגמור: "אכן, נשמה זו זוהרת בזוהר שמימי בלתי רגיל. אך דווקא מסיבה זו, עליה לרדת לאדמה. שכן, תארו לכם כמה יופי וטוב תוכל נשמה זו להביא לעולם השרוי בעלטה. איזו טובה תצמח מכך שנשמה כזו תישאר בשמים? הניחו לה לרדת לאדמה ולהאיר שם באורה הזך".

וכך הם התווכחו זמן רב וכל צד נשאר דבק בעמדתו, עד שהיה ברור שהם לא יכולים לפתור את הבעיה בכוחות עצמם וכי הם זקוקים לסמכות גבוהה יותר. לכן הובא המקרה בפני האלוקים בכבודו ובעצמו. המלאכים שטחו את טיעוניהם בפני בית הדין של מעלה. אלוקים הקשיב לשתי הדעות – לקבוצת המלאכים הראשונה, הטוענת שנשמה טהורה זו קדושה מכדי להניח לה לצלול לעולם השפל הזה, ולקבוצת המלאכים השנייה, הטוענת שהעולם זקוק לנשמות כאלה יותר מכל דבר אחר.

וזו הייתה תשובתו:

"אכן, עצוב לשלוח נשמה טהורה שכזו לתוך עולם חשוך כזה. אך זהו רצוני. בראתי את החושך אך ורק כדי שנשמות כמו זו תוכלנה להפוך את החושך לאור. כל תכלית הבריאה הייתה, שהעולם השפל הזה יוכל להזדכך באמצעות מעשיהם הטובים של בני אנוש. נשמות המצויות בשמים לא יכולות לעשות זאת, רק נשמות השוכנות בגוף יכולות לעשות זאת. לכן, אפילו נשמה מושלמת וטהורה זו מוכרחה לרדת אל האדמה".

המלאכים מן הקבוצה הראשונה, אשר דרשו שהנשמה תישאר בשמיים, התאכזבו. הם לא יכלו להבין, כיצד אפשר לצפות מישות רוחנית כל כך לשרוד בעולם פיזי שכזה. פנה אליהם הקדוש-ברוך-הוא ואמר, "באשר לבקשתכם לשמור את הנשמה הזו כאן בשמים, אני אמלא את בקשתכם חלקית. אמנם עליה לעזוב אותנו ולרדת לאדמה, הרי מקץ זמן לא רב, היא תשוב אלינו. שהותה עלי אדמות תהיה קצרה. נשמה מבריקה כזו לא תזדקק לזמן רב כדי למלא את שליחותה וייעודה. בקרוב היא תהיה חופשייה לשוב אל השמים".

אז פנה הקדוש-ברוך-הוא אל קבוצת המלאכים השנייה ושאל אותם, "עכשיו אתם מרוצים? האם אתם מקבלים שנשמה זו תשהה עלי אדמות לפרק זמן מוגבל בלבד?"

השיבו לו המלאכים, "כן. כל יום שהיא על האדמה, הוא ברכה".

***

כאשר נפטר אדם אהוב, אנו מרגישים שאיבדנו משהו יקר. אנו נותרים עם בור פעור בלבנו, ותכופות אנו תוהים מדוע האדם הזה נלקח מאתנו. אך בו זמנית, אנו יכולים להכיר תודה על עצם העובדה שהאדם הזה ניתן לנו מלכתחילה. נתברכנו להכיר נשמות יפות כאלה בחיינו. העולם זכה לקבל מפעם לפעם אורחים שמימיים שכאלה, ואפילו אם לזמן קצר בלבד, עדיין ניקח כל מה שנותנים לנו.

בבוא הזמן תתאחדנה כל הנשמות. בינתיים, הבה נכיר תודה על כל יום שאנו מקבלים במתנה.